<h1>ראבי"ה סימן קע"ח</h1>
<h2>דף לג.</h2>
מפרק בנות כותים. פולטת שכבת זרע יש לדקדק סותרת ויש לדקדק שאינה סותרת, [ואפרש] הדקדוקים בקוצר. בתחלת יוצא דופן [מ"ב ע"א] אמרינן בעי מיניה ר' שמעון בר ביסנא מאביי פולטת שכבת זרע רואה הויא או נוגעת הויא למאי נפקא מינה לסתור ולטמא בכל שהוא, ומסקינן רואה הויא וסתרה. נראה לן בשקבלתו מן הזב קאמר דסתרה, אבל קיבלתו מן הטהור לא סתרה, דהא אביי גופיה, דאמר הכא רואה הויא וסתרה, אמר בפרק בנות כותים [ל"ז ע"א] אין קושי סותר בזיבה, וטעמא דדבר שאינו גורם אינו סותר. הלכך שכבת זרע דטהור שאינו גורם, אינו סותר, דשכבת זרע דסותרה בזב פירש (בהמפלת) רב הונא [בהמפלת] [כ"ב ע"א] שאינה סותרת אלא משום שאי אפשר בלא צחצוחי זיבה, דהוה ליה גורם. ואם תאמר הא אשכחן ר' אליעזר בבבא קמא בפרק כיצד הרגל [כ"ה ע"א] דאמר [דאפשר] בלא צחצוחי זיבה, דתניא שכבת זרעו של זב מטמא במגע ולא במשא דברי ר' אליעזר, ור' יהושע אומר אף מטמא במשא לפי שאי איפשר לה בלא צחצוחי זיבה, מכלל דר' אליעזר סבר דאפשר, ואם כן לר' אליעזר סתרה אף על פי שאינו גורם. הא לא קשיא, דר' אליעזר סבירא ליה כר' אלעזר דאמר בפרק בנות כותים [ל"ז ע"א] דקושי סותר אף על פי שאינו גורם, ולא קיימא לן הכי אלא כדאמר אביי [שם] נקטינן אין קושי סותר בזיבה. ואם תאמר הלא רב הונא לא הוזקק לתלות בצחצוחי [זיבה] אלא משום שקסבר נוגע הוי, אבל אי רואה הוי, בלא טעם צחצוחי זיבה סותר אף על פי שאינו גורם, ופליג על רב הונא ואמר רואה הוי ר' מלאי ביוצא דופן [מ"ג ע"ב], דאמר ר' מלאי משום ר' אלעזר ברבי שמעון שכבת זרע לרואה במשהו, אלמא רב הונא ור' מלאי סברי אע"פ שאינו גורם סותר. הא לא קשיא, רב הונא לא קיימא לן כוותיה, והא דר' מלאי [לא קשיא], דנהי דסבר רואה הוי מיסתר לא סתרה, ואביי ורבא ורב יוסף לכולהו שמעינן להו ביוצא דופן [מ"ב ע"א] דאמרי פולטת רואה הוי[א], אלמא לא בעינן גורם. וקשיא נמי דאביי ורבא אמר[ו] אין קושי סותר, דגורם בעינן. הא לא קשיא, דכולהו מצינו לאוקמי בשקיבלה מן הזב ומשום הכי דאי אפשר בלא צחצוחי זיבה [דבועלה], ואי[נהו] סתרי, מידי דהוי אבועלה, ואע"ג דצחצוחי זיבה דבועלה (והוי ליבן) לא הוי גורם לגבי [דידה] זיבה, כיון דהוי גורם לדידיה, גורם הוי. ולפי פירוש זה אמרינן שפולטת אינה סותרת. ורבינו שלמה זצ"ל פירש דלא מצריכי גורם אלא למסתר שבעה אבל [יום] אחד סותר אף על פי שאינו גורם, מידי דהוי אשכבת זרע. לפי פירוש זה יש לומר דפולטת אפילו קיבלה מן הטהור סתר[ה] יום אחד. הילכך יש לחוש לדברי הגאון להחמיר בסתירת פולטת במקום ששפעה [שלשה] ימים, שיש לומר בימי זיבה קיימא, שכולהו ספק זיבות שוינהו רבנן [להלן ס"ז ע"ב], [דקיימא] לן שראוי להזריע עד שש עונות שלימ[ות], הילכך לאחר פסיקתה יום אחד לספירתה עדיין אינו מסריח, וסותרת. ושש עונות שלימות בעינן, דאמרינן ביוצא דופן [מ"א ע"ב] משמשת כל שלשה ימים אסורה לאכול בתרומה ואי אפשר שלא תפלוט, ומסתמא שלשה ימים שלימים קאמר, ואע"ג שפליגי תנאי בשבת בפרק אמר רבי עקיבא [פ"ו ע"א], כרבא קיימא לן. הילכך מנהג כשר אשה [ששמשה] סמוך לראייתה ושפעה שלשה ימים ובסוף שלשה ימים פסקה שלא תתחיל שבעה ימים נקיים ברביעי לראייתה, אך תאחר עד מלואת שלשה ימים שלימים שש עונות לשימושה, שיבא שכבת זרע לידי סרחון, שמא תפלוט ותסתור. ואין להביא ראיה להיתר מדאמרינן ביוצא דופן [שם] מכלל דכי אמר רבא דאזלא [בכרעה בהדי דאזלא שדתא], אל[מ]א הולכת משלכת, אלמא אין לחוש לסתירת פולטת שכבת זרע בהלכה. זו אינה ראייה, דהא אמרינן עלה וכי תימא דילמא אשתייר, אלמא חיישינן לנשתייר. ואין לדחות ולומר דדילמא אשתייר לפי דברי רבא אמר התלמוד, [אבל] מכל מקום לא חיישינן לשיור. הילכך יפה ונאה להחמיר בסתירת פולטת. ובשופעת [יום] א' או ב' ימים נראה שאין לחוש, דהא זבה קטנה [היא] ודי לה בספירת יום אחד, ואף על גב דאמר ר' זירא [להלן ס"ו ע"א] בנות ישראל החמירו על עצמן אפילו רואות טיפת דם כחרדל יושבות עליה שבעה נקיים, דספק זבות גדולות שוינהו, התם היינו טעמא דגזרינן רואה יום אחד אטו רואה שלשה או ארבעה או חמשה ימים, אבל בסתירת פולטת, [ד]ליכא למיגזר [אלא] אטו רואה שלשה ימים, אבל בארבעה וחמשה ליכא למיגזר, שהרי כבר בא לסירחון, יש לומר שלא להחמיר ולא גזר ר' זירא להחמיר על זאת. פירשתי צדי איסור והיתר, והמחמיר בכולם ינוחו ברכות על ראשו ויאריך ימים ושנים. כך קבלתי ממורי הרב רבינו אליעזר ממיץ.
